שיטות הזנה
כעיקרון יש צורך בהתאמה אישית של שיטת ההזנה למטופל, למצבו ולתכשיר ההזנה המומלץ. הזנה מתמשכת מוגדרת כהזנה הניתנת בקצב איטי ונמשכת במשך שעות רבות. הזנה לסירוגין מוגדרת כהזנה המועברת בכמויות מוגבלות במשך היום בטווח של 3-20 שעות. הזנת בולוס מוגדרת כהזנה מהירה בה כמות מוגדרת של תמיסה. להלן מספר דוגמאות לשיטות הזנה ומצבים רפואיים:
הזנה לילית למשך 10-12 שעות: מיועד לחולים שיכולים לאכול ולבלוע אך אינם צורכים כמות מספיקה של קלוריות במשך היום למשל חולי סיסטיק פיברוזיס או חולי קרון.
הזנה מתמשכת למשך 24 שעות: סוג זה של הזנה ניתן במחלות מעי. במצבים אלו משתמשים בתמיסות מפורקות.
הזנה בבולוס: שיטה זו עשויה להתאים לחולה שיכול לאכול כמות קטנה של מזון דרך הפה ולקבל תוספות תמיסת הזנה באמצעות צינורית הפיום. הזנה זו תינתן 4-6 פעמים במשך 24 שעות.